הבכורה של הבלט הממלכתי של הסאן מרתקת בתיאטרון הממלכתי
טקס פועם, משיכה נלהבת – וקהל שכמעט ולא מעז לנשום במשך שעה: עם הבכורה של "Corps de Walk", הבלט הממלכתי ההסיאני בתיאטרון הממלכתי דרמשטט העלה לבמה ערב מחשמל, סוחף ובו זמנית נוגע עמוקות.
ריקוד בין הפרט לקולקטיבי
"טקסיות ומשכרות", כך מתאר הדרמטורג לוקאס הרמן את עבודתם של שרון אייל וגיא בהר לפני תחילת המופע – וזה בדיוק מה שהיה. הכוריאוגרפיה פורשת מתח קסום בין הפרט להמונים, בין אקסטזה מבוקרת לדיוק מוחלט.
בגלים של אנרגיה טכנו-מועשרת, גופים מתמזגים לאורגניזם נושם, מתמוססים שוב ומתאחדים מחדש. הרקדנים נעים באנרגיה היפנוטית - לעולם לא מקרית, תמיד בשלמות זורמת. ארוטיקה, קצב, אקסטזה ומשמעת: בתוך משחק גומלין זה, מתפתח טקס כוריאוגרפי, המתחדש עם כל תנועה.
שילוב סאונד של טכנו ומוזיקה קלאסית
המלחין אורי ליכטיק, שותף ותיק של אייל, שוזר מקצבים פועמים של טכנו עם מבנים בעלי צליל קלאסי. זה לא פסקול רקע, אלא דחף תוסס שמניע את הגוף קדימה. מוזיקה, אור ותנועה יוצרים אחדות שכמעט בלתי אפשרית לנסח במילים.
הקהל באולם הראשי של תיאטרון המדינה של דרמשטט חווה כיצד טכנו וריקוד, טראנס ותיאטרון משתלבים יחד ליצירת אמנות שלמה – טקס שחוזר על עצמו שוב ושוב ולכאורה אינו יודע סוף.
אנדרוגיני, ממוקד, חסר גבולות
רק בבדיקה מדוקדקת ניתן להבחין במין הרקדנים. התלבושות, המסכות, התאורה - הכל משנה את התפיסות. עדשות המגע הלבנות, אותן הזכיר הדרמטורג הרמן בהקדמתו, מגבירות את הביטוי הכמעט על-טבעי. הגופים הופכים להקרנות, לסמלים של תנועה קולקטיבית.
הרקדנים מבצעים הישגים על-אנושיים: שעה של ריכוז מוחלט, שליטה מלאה בגוף ותנועה רציפה. לא רגע של מנוחה, לא נשימה אחת ללא השתתפות.
האפקט: הקהל עצמו נכנס למעין טראנס. מתפתח משחק גומלין מרתק בין קטעים נלהבים לרגעים שקטים של התבוננות, תחושה שמהדהדת עמוקות.
מירושלים לדארמשטט – שפה אוניברסלית
הכוריאוגרפית שרון אייל, ילידת ירושלים, משלבת ביצירתה את חוויותיה של עיר שבה מתנגשות תרבויות, דתות וסתירות. מורכבות רגשית זו משתקפת באמנותה: תנועותיה הן בו זמנית אינטימיות וקולקטיביות, חושניות ורוחניות.
""Corps de Walk"" נוצר בשנת 2011 עבור הלהקה הנורווגית קארט בלאנש וכיום נחשב לאחת מיצירותיו הבולטות של אייל. להקת הבלט הממלכתי של הסיאן מעלה את היצירה לבמה בדיוק ובעוצמה מרשימים - בחידוש עם עיצוב תאורה מאת אלון כהן ומוזיקה מאת אורי ליכטיק.
כל מי שהיה בתיאטרון הממלכתי של דרמשטט באותו ערב ראה יותר מסתם ריקוד. הוא חווה מה קורה כאשר גוף, צליל ואור מתמזגים לישות אחת ופועמת.
הופעות נוספות:
תיאטרון דרמשטט, במה ראשית – הבלט הממלכתי של הסאן
כוריאוגרפיה: שרון אייל וגיא בהר
מוזיקה: אורי ליכטיק
תאורה: אלון כהן / הנרי רהברג
משך המופע: כ-60 דקות
אולריך דיהל, מוציא לאור ועורך של מגזינים וכתבי עת שונים כגון "Kulturnachrichten Darmstadt und Südhessen", צפה במחזה:
תמונה ראשית: צילום: אולי דיהל (uldi)
הבכורה של "קורפס דה ווק" הייתה פולחנית ומשכרת..
לוקאס הרמן, דרמטורג של הבלט הממלכתי של הסאן, תיאר את היצירה "Corps de Walk" בהקדמה שלו לפני הבכורה כטקסית ומשכרת... וזה
בדיוק מה שזה היה. הגיוון הקצבי, הרקדנים והפרטים ריתקו את הקהל.
היצירה בחנה את המתח בין הפרט לקולקטיבי, והארוטיקה של הקהל הייתה מוחשית מתחילתה ועד סופה.
טכנו ומוזיקה קלאסית התמזגו לטקס שחוזר על עצמו ולעולם לא ייגמר.
הרקדנים היו באמת חלומיים... למרות שאף אחד מהם לא הורשה להיות חולמני; הם היו זקוקים לריכוז מוחלט במשך שעה שלמה. טירוף טהור.
רק בבדיקה מדוקדקת יותר ניתן היה להבחין במין הדמויות הרוקדות על הבמה... עדשות המגע הלבנות לא נראו מהשורה השביעית, אך אזכורן של לוקאס הרמן בהקדמה שלו מדגים את תשומת הלב הקפדנית לפרטים ביצירה.
איפור, תלבושות ותאורה מיקדו את מבטו וציפייתו של הקהל לחלוטין בגופם של הרקדנים על הבמה.
הכוריאוגרפית שרון אייל נולדה בירושלים, עיר שבה חיים יחד אנשים ודתות מגוונות יותר באופן הדוק יותר מכל עיר אחרת בעולם.
העומק הרגשי של עיר מרתקת זו היה מוחשי, אפילו על במת התיאטרון הממלכתי של דרמשטט.
הקהל היה מרותק והוחזק בטראנס במשך שעה, בהשראת מופע תיאטרלי...
אולי דיהל
